מיתוג מעסיק הוא חלק מעולם המיתוג והשיווק והוא סוג של אדפטציה ארגונית לתחום מיתוג הארגון ושילוב עם עולם משפיעני התוכן. מיתוג מעסיק יכול להיות חלק ממהלך שלם של מיתוג הארגון כמו בניית קהילות, בניית משפעיני תוכן פנים ארגוניים, בניית נבחרת של פעילים ברשתות חברתיות ועד בניית צוות ייעודי תחת אגף שיווק ויחץ לטובת הדבר.
בדרך כלל כשבונים תכנית עבודה למיתוג מעסיק, מעניקים כלים שונים לצוותים לטובת העברת המסרים בצורה הטובה והאותנטית ביותר, כלים כמו כתיבה, צילום בוידאו ומעורבות בקבוצות און ליין.
המטרה הבסיסית של המיתוג מעסיק זה לחזק את המותג ברמה אישית ולחשוף את העשייה שלו וגם להציג את הארגון ברמה פרסונאלית, זאת אומרת לגרום לאנשים להכיר את הארגון בצורה א-פורמלית, שמייצרת רצון להיות חלק מהארגון בתור עובדים. מיתוג המעסיק יוצר יתרון תחרותי שעובדים טובים ירצו לקחת חלק בארגון ולעבוד בו. מעבר לפרסומים שהארגון מוציא, ברגע שעובדים מספרים עדות אישית וחלק מהעשייה שלהם, אנשים שדומים לעובדים, שמתחברים לתכנים שלהם, רוצים לעבוד בארגון עצמו.
מיתוג מעסיק מבוסס על LOOK A LIKE - אנשים רוצים לעבוד במקומות שהם מרגישים הזדהות עם האנשים אליהם הם חשופים ברשתות, שיש להם ערכים דומים, רצון לעבוד במקומות עבודה שמשקיעים בעובדים, שיש להם שיח משותף ועוד.
יש תת ז'אנר של מיתוג מעסיק שהוא מיתוג מעסיק פנים ארגוני, שמטרתו להציג הישגים, גיבוש, חוזקות של צוותים או של אגפים שלמים אל מול הארגון עצמו.
ישוום של מיתוג מעסיק נתקל הרבה פעמים בקשייםבגלל שרוצים שאנשים שעובדים בארגון יוציאו את הקול שלהם החוצה, יש פה קושי באמת טבעי של חוויה חדשה שהעובדים לא רגילים אליה. בדרך כלל אנחנו עובדים וכל השיח נשאר בתוך הארגון, אם בכלל. אנשים עובדים את העבודה שלהם, עושים את המשימות ובד"כ אפילו בתוך הצוות, לא מפרסמים יותר מדי כי הם מרגישים שאין צורך.
בזמנו, כשאני הרציתי ב JOLT על נושא מיתוג אישי ומקצועי, אחד הקשיים שהיו שהכל היה נכון אבל בסופו של דבר לא היתה מפת דרכים אישית לעשייה בפועל.אז היו חוקים לבניית אסטרטגית התוכן והשיווק הדיגיטלי, אבל מסדנה כזאת, בגלל שזה מאוד מאוד אישי כל נושא המיתוג, כל אחד צריך לצאת עם מפת דרכים שמדברת אותו. וזה בדיוק הכלי של המוג'ו שפיתחנו עושההכלי של המוג'ו שהוא שאלון שכל אדם עונה באופן אישי. הפיענוח מאפשר ליצור את המפה שאומרת לכל אחד מה המוטיבציה של אותו בנאדם, מאיזה מקום הוא פועל, מה מניע אותו, מה הלמה שלו, איך הוא עושה דברים ואילו ערכים חשובים לו ואפילו עם איזה מילים להשתמש ואיזה נושאים תמיד יעניינו אותו.
אז דבר ראשון הוא נותן צבעוני על גבי לבן מסמך עבודה שמאפשר לשגרירי המותג להתחיל ולייצר תכנים מידיים אליהם הם מתחברים באופן מהיר ואינטואיטיבי. זה תכנים שתמיד יש להם מה להגיד אודותם ותמיד ירצו גם להעביר את זה הלאה. אנחנו מלמדות בסדנאות איך להשתמש בכלי כמשקפיים, איך להסתכל על העולם ומתוך כך לייצר תכנים. כשיש את המשקפיים האלה זה נותן מגן של אותה חשיפה שדיברנו עליה. הרבה יותר קל לעמוד על הבמה כשברור לנו מה הדברים שאנחנו בטוחים בהם, שאנחנו מבינים מה הקול שלנו, כמובן שזה מצריך נסיון כי האימון מגביר את הבטחון אבל זה נותן את הבוסט של הכח.
אז אם אנחנו מדברות על הקושי הראשון של חשיפה, אפשר לאמר שהדרך להתגבר על הקושי בחשיפה זה שתי הבנות:
באמצעות הכלי של המוג'ו, מכיוון והוא מותאם אישית לכל אחד ואחת, שני הקשיים הללו מתפוגגים די במהירות כי החשיפה מתבררת כמשהו אפשרי, כמשהו טבעי לנו, השגרירים מקבלים את הכלי של הבעת המסרים בצורה מאוד טבעית ונוחה ומרגיש מאוד אישי ונכון ולא מסר לאומה בשפה בלתי מובנת או רשמית, להיפך, אנחנו דווקא שמות דגש על הדברים היומיומיים שאפשר לשתף לטובת המיתוג האישי, הקהילתיות, המקצועיות וכו.
מה שמעניין שפותרים את הקושי הראשון, עונים על הקושי השני של "מה יוצא לי מזה" כי ככל שאנשים יהיו בחשיפה אותנטית, מתחילים לקרות להם דברים קסומים ויפים, שזה התוצר המיוחד והמשני של להיות שגרירי מותג, נפתחות הזדמנויות, מגיעות הצעות מעניינות, נרקמים קשרים, מקבלים הכרה והערכה שמפתחת ומגדילה את ההצלחה, נוצרת זקיפות קומה. שגרירי המותג מרחיבים את תחומי העניין שלהם מה שמגביר מוטיבציה ועניין, שובר שגרה וגורם להם להבין את החשיבות שלהם בתור פרסונה ובתור עובדים, שזה לא מובן מאליו בחיי היום יום.
פיתחתי מודל בתואר השני שלי בתקשורת שמדבר על הפיכת התחביב לעסק באמצעות הבלוגים והדיגיטל, אם אני מתרגמת את כל חלקי המודל, שהרי מדובר במיתוג אישי ומקצועי, הראשונים שהיו לפתח את המוטיבציה או את הבטחון האישי של זה שמשתף את הדברים זה קהל הקוראים, זאת אומרת שבזכות השיתוף, שאולי בהתחלה מרגיש קצת מכאני ולא טבעי, נוצר קהל לאותם דברים שנכתבים, והקהל הזה, לרוב הוא שקט ולא מגיב, אבל כשהוא מגיב, בין אם זה בדיגיטל ובין אם זה פרונטלי, יש לזה עוצמות מטורפות של חשיבות, של מוטיבציה, של הנעה קדימה ובייחוד של התפתחות ומשמעות. ולכן, חשוב להדגיש כשאנחנו מתחילות את המסע של מיתוג אישי מקצועי ומעסיק, אנחנו יודעות מהי נקודת ההתחלה, אנחנו לעולם לא יודעות איזה אדוות זה עושה בדרך, אבל אנחנו יכולות להבטיח, שמי שמתמיד ומי שממשיכה לייצר תכנים אותנטים עם ערך, זה משמעותי לא רק לארגון אלא לעצמה וגם עבור הסביבה שלה.
הקושי של יכולת הביטוי מתקשר לכל השריטות שיש לנו משיעורי הבעה ספרות ולשון. כשאנחנו מגיעות לסדנאות ואומרים לנו "אני לא יודע לכתוב" לי זה צובט בלב באופן אישי. אני מרגישה שיש מולי אנשים בחיי חכמים, רהוטים ומרתקים ומשהו בהם נכבה כשהם אומרים משפט כזה. אז קודם כל, כמו תמיד אנחנו מנסות להוריד את הדרמה, קרי, צריך להבין שהכתיבה היום היא כתיבה יומיומית, בשפה יומיומית, לא שפת רחוב אלא שפה של דיבור. כל מי שכותבת ווטסאפ יכול/ה להיות שגריר מותג. הכלי עוזר להתחבר למילים, ברגע שהמשתתפים בסדנאות מתחברים אפילו למילה אחת, יש הקלה, יש פרץ של השראה לכתוב פוסט שלם.
יש לנו תרגיל של כתיבת פוסט לאור מילה אחת במשך 5 דקות, ויש להם תוך 5 דקות פוסט שלם. הם בהלם מזה, אבל זה עובד. אחד הקשיים שקשורים לנושא הכתיבה וההבעה זה הרצון או המחשב שצריך לכתוב מאמר מאוד מדויק ומאוד מלומד וארוך, אבל להיפך, מה שצריך לכתוב ולתאר זה דווקא את היום יום, את העשייה של העובדים במאחורי הקלעים, בתובנות הקטנות, במערכות היחסים. ולכן בשביל להתגבר על הקשיים של הבעה ולשון יש לנו שני פתרונות מעבר לכלי שלנו, שהם:
הקושי הרביעי קשור להשראה בכלי של המוג'ו זה הלמה. אנשים מחפשים השראה ומחכים שהיא תבוא אליהם כמו הארה. אז זהו, שהם יכולים להמשיך לחכות ולחכות לחכות. השראה צריך להביא אותה על ידי שאילת שאלות וחיבור לכוחות הפנימיים שלנו. ממש כמו בכלי של המוג'ו. כשאנחנו יוצרות בהירות אצל משתתפי הסדנאות שלנו בשאלות כמו "הסיבה למה?" "דרך הפעולה" "הערכים שחשובים" "בירור החוזקות" אנחנו מרגישות איך האסימונים מתחילים ליפול, איך משתתפי הסדנא מתחברים קודם כל לעצמם, למוטיבציות הפנימיות שלהם ואז הם יוצרים את הכתיבה האותנטית שממנה הם גם מקבלים הנאה וחיזוק עצמי. בסדנאות אמרו לנו "אה אז לא צריך לחכות לארוע חברה כדי לכתוב משהו ברשת החברתית" זה בדיוק הענין, אפשר כל הזמן, בכל שעה נתונה להתחבר לכלי ולקבל רעיון על נושא לכתוב עליו מההיבט האישי שלך. מהעיניים שלך.
הקושי החמישי הוא קושי אוניברסלי - התמדה. כמה ספרים קראנו בנושא התמדה וניהול זמן, כמה מומחים בתחום יש, כמה עצות כבר קראנו ויישמנו, או שלא….היופי בכלי של המוג'ו שבכל סדנא יוצאים עם מפות דרכים אישיות שיוצרת רצון וכח, אנרגיה לעשייה, לכתיבה, ליצירה ומחשבה. ישנם עוגנים לעשייה, דוגמאות למותגים שמתחברים אלינו אישית, סוגים שונים ותרגילי כתיבה שמתאימים למצב הרוח, לפרקי הזמן הניתנים ולתכנים השונים מבחינת אורך, עומק ומהות.
אחד הפיצוחים של הכלי של מוג'ו שהכתיבה זה לא אתגר כבר, הקושי בהתמדה קורת הרבה פעמים כשהמשימה שצריך לעשות היא קשה לנו, לא מבינים איך זה קשור אלינו, אין לנו חשק, ואחרי סדנה של מוג'ו זה כל כך מתחברים לזה שאנשים אפילו מבקשים להצטרף לשגרירי המותג כי זה נראה שזה כיף, כשכיף לנו לעשות אז אין בעיה עם התמדה. דבר נוסף שבסדנא אנחנו מלמדות כלים של ניהול זמן, איך לכתוב בצורה כזאת של טכניקות שיעילות מבחינת זמן ולא להמתין להשראה שתגיע כדרך של נס.
אפשר לאמר שהמפות דרכים הללו מפשטות את הכל, גם מתחברות אינטואיטיבית לשגרירי המותג וגם הופכות את התוכן ויצירתו למשהו שהוא לא משימה גדולה מדי, אלא משימה של 5 דקות של הנאה והנעה. ממש כמו השם של הפודקאסט שלנו.